מסכת ברכות פרק א. (דף ב' ע"א) רש"י ד"ה כדי להרחיק וכו' ואסרום באכילה וכו'. ומ"מ גבי ק"ש ס"ל דלא פטרו בדיעבד אחר חצות כיון דלא שייך איסור מוטב שיקרא אבל גבי אכילת קדשים אסרו למגדר מלתא ודו"ק: (שם) תוס' ד"ה מאימתי וכו' וגם ראי' דרב וכו'. עיין במהרש"א ומ"מ אין ראי' מרב אלא דאחר שכלה זמן תפלת מנחה לר"י מתחיל זמן תפלת ערבית אלא שהתוס' כתבו מסברא דה"ה לענין ק"ש וכ"ה בתוספות הרא"ש ע"ש: (שם) והא דקאמר בירושלמי וכו'. ובזה נתיישב מה שהקשו דאמאי קורין עיקר ק"ש בלא הברכות שהם באמת קודם תפלה לא אמרו הברכות ואח"כ בלילה אמרו ק"ש בברכותי'. ומה שהקשו דהוה כריב"ל צ"ל דבאמת הירושלמי ס"ל כריב"ל וכ"כ המעיו"ט ע"ש: (שם) תוס' ד"ה מברך וכו' ודוקא וכו'. נ"ל דדעת התוס' דבבה"כ בשדה גם ביום צריך להמתין וביהכ"נ שלנו בעיר מ"מ בלילה צריך להמתין והנך רבנן דתקנו ברכת יראו עינינו היו בזמן שבתי כנסיות בעיר לכן לא תקנוהו אלא בערבית ובזמן הש"ס אע"פ שהיו צריכין להמתין גם בשחרית לא חשו לתקן בשביל זה ברכה. וכן מ"ש התוס' (דף ו' ע"א) ד"ה המתפלל ולכך בלילה יש להמתין ר"ל גם בביהכ"נ שלנו וכ"מ בטור סי' צ' שכ' דר"י היה ממתין גם בביהכ"נ שלנו אפילו ביום. ואי מ"ש התוס' ולכך בלילה יש להמתין קאי אביהכ"נ שלהם אבל בביהכ"נ שלנו גם בלילה א"צ להמתין אפשר מ"ש אח"כ והר"י וכו' קאי אבלילה ומנ"ל להטור שגם ביום הי' ממתין אע"כ מפרש דברי התוס' דהחילוק שבין ביהכ"נ שלנו לביהכ"נ שלהם היינו ביום אבל בלילה גם בביהכ"נ שלנו צריך להמתין וע"כ מ"ש והר"י וכו' היינו אפילו ביום ודו"ק: (שם ע"ב) תוס' ד"ה דלמא וכו' תפשוט ממתניתין וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד לא ניחא להו לומר דתפשוט ממתניתין דהכא דלא מפורש בה דבכהנים טמאים מיירי ואפשר מיירי בכהנים טהורים ורגילים לאכול תרומתן בזמן ההוא וכדלקמן משעה שעני וכו' ומשעה שרוב ב"א ומיירי בבוקר ואע"ג דע"כ נפרש משנתינו דמיירי בכהנים שטבלו מטומאתן דאל"כ מ"ש כהנים בתרומתן משאר ב"א מ"מ ניחא ליה לפשוט מברייתא דמפורש בה צאת הכוכבים ומש"ה הקשו דתפשוט ממתניתין דנגעים ודו"ק: (שם) תוס' ד"ה א"כ וכו' אע"ג וכו'. נ"ל דלא קשה להו אלא לפירושם דלעיל אבל לפירש"י דלשון צווי הוא שיטהר בהבאת קרבנותיו לק"מ דלא מצינו כה"ג בלשון וטהר אבל לפירושם דביאת אורו היינו לאחר שקיעת החמה וע"כ וטהר גברא ר"ל שיטהר מעצמו שהרי הבאת קרבנותיו בשמיני הוא ואפ"ה מקשה דלימא קרא ויטהר אהא קשה להו שפיר ודו"ק: (שם) תוס' ד"ה משעה וכו' תימה וכו' וכיון וכו' נ"ל שזה הוא כמו קושיא אחרת דמתחלה דהא לא נשאר זמן כלל להתפלל ועוד שאפילו ישאר זמן מ"מ אסור להתחיל אז בסעודה. והנה המהרש"א הקשה אמאי לא תקשה להו אמתניתין ע"ש. והנה קושיא ראשונה ודאי א"א להקשות אמתניתין במתניתין זמן ק"ש הוא עכ"פ עד סוף אשמורה ראשונה וגם קושיא שני' לפי מ"ש המ"א סי' רל"ה ס"ק ד' דטעימה מותר קודם תפלת ערבית ל"ק אמתניתין דמ"מ טועמין אכילת עראי אבל עני שאין לו נר בלילה ע"כ סעודה הקבועה אוכל השתא וצ"ל דס"ל למהרש"א כדעת התה"ד שהביא המ"א שם דטעימה ג"כ אסור קודם ערבית. ועוד נלענ"ד דאמתניתין לק"מ דאפשר דהכהנים התחילו בהיתר לאכול חולין וכשהגיע צה"כ גומרין סעודתן בתרומה דא"צ להפסיק כיון שהתחילו בהיתר ויש שהות לקרות ולהתפלל אח"כ אבל אברייתא ע"כ העני מתחיל אז סעודתו שהרי בשעה שמתחיל סעודתו מתחיל זמן ק"ש ועוד הברייתא ס"ל דבשעה שעומד מסעודתו עובר זמן ק"ש וכשהשעה עוברת צריך להפסיק וע"ש במ"א ס"ק ח' ודו"ק: (שם) רש"י ד"ה קס"ד רוב ב"א היינו עניים. נ"ל דר"ל דקס"ד דמ"ש בברייתא שני' משעה שבני אדם היינו שיעורא דברייתא קמייתא דעני ואח"כ מפרש דר"ל ב"א בע"ש ועניים בימות החול וא"צ להגהות מהר"א מווילנא ולא ידעתי לדידי' היאך יפרש מ"ש רש"י אח"כ כלומר וכו' ודו"ק: (שם) ד"ה נכנסין להסב וכו' מ"מ מאוחר הוא לכולם עיין במהרש"א עד וכ"נ מדברי התוס' וכו' ר"ל (בדף ג' ע"א) שכתבו דאי בשעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בע"ש חד שעורא עם שהכהנים טובלין ר"מ היינו ר' אחאי וע"כ כהנים אוכלין מאוחר מכהנים טובלין שהרי האכילה אחר טבילה היא. ולכאורה אינו מובן שהרי התוס' לא כתבו אלא דלכן לא אמר דב"א נכנסין וכהנים טובלין חד שעורא היא וכיון דלאו חד שעורא הוא אפשר שב"א נכנסין מאוחר לכולם וצ"ל דס"ל למהרש"א דכיון דלולי דר"מ היינו ר' אחאי הי' אפשר לומר דבני אדם נכנסין חד שעורא היא עם כהנים טובלין שהוא מוקדם הרבה וכמ"ש התוס' שם אח"כ לא מסתבר לומר דאליבא דאמת הוא מאוחר לכולם ודו"ק:  (שם) ד"ה הי מנייהו מאוחר לכולם וכו'. נ"ב רש"ל מ"ז ולא מצאתיו ברש"ל גם מדברי מהרש"א לעיל ד"ה נכנסין נראה דגריס לי' ור"ל דפשיטא לי' דכלהו אינך שעורים קודמין דכלהו קודם צה"כ חוץ מהנך תרתי וממילא המאוחר מהם מאוחר לכולם ומ"מ נ"ל דהיינו לפירוש נכנסין להסב בע"ש דלפירוש בימות החול ע"כ מאוחר הוא מעני לפירש"י ד"ה משהעני שכ' שאין לו נר משמע דשאר ב"א אוכלין אחר העני ואפשר דהמפורשים נכנסין להסב בימות החול אין מפרשים טעמא שאין לו נר וממהר אלא אדרבה עני מאחר עד שעובד עבודה ביום או הולך ומבקש צדקה מבעה"ב. והנה לכאורה יש להקשות אמאי קאמר ר' חנינא היינו ר"א ולא קאמר היינו ר' אחאי או ר"מ. ונ"ל דמה שמקשה הי מנייהו מאוחר ר"ל אי טעמא דעני שאני משאר ב"א שאין לו נר וע"כ מוקדם הוא או טעמא שצריך להתאחר ומאוחר הוא לכן לא הי' יכול לומר היינו ר' אחאי דע"כ קודם הוא משאר ב"א שיש להם נר והוא אין לו לפירוש להסב בימות החול וגם לא הי' יכול לומר היינו ר"מ דלמה לו להקדים מבעה"ב כ"כ לכן מקשה היינו ר"א ואפשר דאפילו לפירוש להסב בע"ש מ"מ צריכין לנר ופשוט דעני